קושייה קיומית

מתבגרים דתיים רבים חשים בעצמם את הניגודיות הקיימת בין דרישות ההלכה בתחום הצניעות לבין 'דרישותיהם' הנפשיות והגופניות בתחום זה. בחוויית הקיום שלהם הם חשים כי ההלכה מתנגדת באופן מוחלט לחיים הטבעיים. תחושת שניות זו לובשת מעטה פילוסופי ובפיה הטענה: אם התורה אכן ניתנה ע"י יוצר האדם המכיר את טבעו, כיצד יכול להיות שהיא סותרת תכונה טבעית מובהקת כל כך?!
תחושה נוראה שכזו, אם לא תזכה למענה חינוכי ראוי, עלולה להביא בסופו של דבר לעזיבת התורה ולאי שמירה על מצוותיה או לחלופין, למעידה חמורה לא פחות, בדמות התכחשות לעצמיות. זאת היא הטרגדיה הנוראה של תחום הצניעות, 'צבת בצבת עשויה', את הקשר הזה קשה מאוד למתבגרים הצעירים להתיר בכוחות עצמם. בנקודה זו הם פונים אל הוריהם ומחנכיהם ומבקשים את עצתם והדרכתם. "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי".